ילידת ספטמבר 1971, נשואה ואימא לשתי בנות

​

 למדתי כימיה טקסטילית כעתודאית ב"שנקר" - למרות נטייתי לתחום היצירתי השתכנעתי ש"כדאי ללמוד משהו פרקטי, כי אומנות זה לא כסף". לאחר ארבע שנות לימוד התגייסתי לצה"ל ועברתי קורס קצינות, אבל פיקוד  מעולם לא היה הצד החזק שלי. ולמען האמת, גם כימיה לא

 

לאחר נישואיי וחזרה מטיול שארך כשנה (באוסטרליה, ניו-זילנד, סין, תאילנד, הודו, וייטנאם ובורמה), עשיתי הסבה לתכנות מחשבים מפני ש... "כדאי ללמוד משהו פרקטי, כי אומנות זה לא כסף". את יחסי החיבה-שנאה שלי עם עולם התכנות, משכתי לאורך 13 שנים – 9 שנים מתוכן כללו עבודה ומגורים בהולנד. ביתי הבכורה הגיעה להולנד בגיל 3 חודשים, והקטנה נולדה שם. בין ארבעתנו אני הייתי היחידה שרצתה כל הזמן לחזור הביתה, ובסופו של דבר משאלתי התגשמה

 

כשחזרנו לארץ גיליתי שאני סובלת מאי-ספיקת כליות, תגלית שבעקבותיה התפטרתי בגיל 40 ממשרתי בתחום ההייטק וכבר לא היה אכפת לי ש"אומנות זה לא כסף" – הלכתי ללמוד תואר שני מעשי בתסריטאות באוניברסיטת ת"א, יחד עם סטודנטים שרובם היו צעירים ממני בהפרש ניכר

 

לאחר הלימודים מצבי הבריאותי החמיר, התחלתי טיפולי דיאליזה ולבסוף עברתי השתלת כליה בחו"ל. רגעים מחיי (בוואריאציה כזו או אחרת) שזורים בספרים שלי, הכתובים בז'אנר הדרמה הקומית

• "המשרפה של ללי"

• "ללי זלמן עם סגול בזי"ן"

• "ללי זלמן בע"מ"

נוכחתי לדעת שאכן "אומנות זה לא כסף"... אבל זה מצוין לנשמה

​

צילומים: מיה קונטנתה, ספטמבר 2016